נהמא דכיסופא

Just another WordPress.com site

תפילה

הַדְּלֵקָה כְּכוֹכָבִים לִי מְאִירָה
בְּחֹשֶׁךְ הַגָּלוּת לֶהָבוֹת לוֹחֲשׁוֹת
מִתְפַּלְּלוֹת לִמְצֹא אֶת בַּעַל הַבִּירָה
בְּלֹא רוֹאִי תַּחַת טַלִּיתוֹ לַחֲסוֹ

בֵּין הָאוּלָם לַמִּזְבֵּחַ יִבְכּוּ הַכֹּהֲנִים בַּשֶּׁקֶט
וּבֵין עַיִן לְעַיִן דִּמְעַת שַׁבָּת אֲצוּרָה
מְהֵן-הֵן גְּבוּרוֹת הַבִּרְכַּיִם יִקְרְסוּ בָּרֶטֶט
וְלֹא מִשֵׁם הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא

וְאֶשָּׂא תְּפִלָּה בְּלֹא מֶלֶל
הַדְּלֵקָה לִי שֶׂגֶב וּדְמָעוֹת – שִׂיחַ סוֹד
וְאִלּוּ פִּנּוּ מָלֵא בַּהֶבֶל
נִצֶּבֶת וְקָמָה זְכוּת לַעֲמֹד

מודעות פרסומת

פרוזה חורפית \ כוכבי בוקר

מצווה מן המובחר להתפלל שחרית ברכבת של 05:59. אוחז בציציותיי מארבע כנפותיי, בעודי מסתכל על החלונות  ממולי, תחנת בת-גלים הישנה, שממנה נשקף רק הים, הרקיע ובית אבן אחד. וראיתם אותו, וזכרתם, שתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, והרקיע הוא דומה לכיסא הכבוד. וכל התפילה נעה, משל לגופינו הדומה לספינה בעולם הזה, וכל כריעה של ממש היא כי עלץ ליבי לתפוס המניין. והכול עראי, ואפילו בימה לס"ת אין, אלא היו מעמידים אותה ע"ג תיקים גדולים וקוראין ב' גברין להחזיק בה בעת הקריאה, פן תיפול חו"ש ויחובו כל נוסעי הקרון תענית. אחזתי אני בצד ימין של הספר, ויהודי אחר בצד שמאל וקראנו כהן לוי וישראל. וקראתי ואמרתי 'עץ חיים היא למחזיקים בה', והוא אמר, 'ותומכיה מאושר'. ודווקא מן תחושת הגלות שגלתה לה התורה והמתפללים שנאנסו לנדוד לפרנסתם, מכוונת ומדוקדקת יותר התפילה – כאש בעצמותינו.

כוכבי בוקר, הם כוכבי לילה
שהמשיכו לרעוד

מזיו שכינתו, אשר לה כבתה לה
מבעד לפרגוד.

טרם שחר, אדם יקום
יחזה בהוד.

ירון הוא, ירונו כו"ם
וכולו אומר כבוד…

אמת

הָאֱמֶת הִיא אִשָּׁה
עֵירֹמָה הִיא וְקָשָׁה
מַּצְלִיפָה בְּךָ כְּשׁוֹט

לִי אֵין בְּעָיָה עִם עַמִּי
אֶלָּא לָהֶם עִמִּי
אֶת עַצְמִי לֹא אֱקְשׁוֹט

אֲנִי עוֹבֵד אֱלֹהִים
וַהֲמֵה אֱלֹהֵי אֱמֶת חַיִּים
אֱלָהָא קְשׁוֹט

וְגַם הַתּוֹרָה מְפוֹצֶצֶת אֲבָנִים
אֲבָל לֹא לֵב בְּשָׂר הַבָּנִים
אֶת לִבָּם לְהַקְשׁוֹת

בְּדָם הַשַּׁקְרָנִים אֶרְחוֹץ
נְבִיאֵי שֶׁקֶר אֶחְרוֹץ
בְּאִמְּרוֹתַי הַנֻּקְשׁוֹת

ה' אֶלֹהֵיכֶם אֱמֶת
וְהָאֱמֶת הִיא כְּשׁוט
ואֱלָהָא קְשׁוֹט
וְאוֹרַיְתֵהּ קְשׁוֹט
וּנְבִיאוֹהִי קְשׁוֹט
בֵּהּ אֲנָא רָחִיץ

לָא עַל אֱנָשׁ רָחִיצְנָא וְלָא עַל בַּר אֱלָהִין סָמִיכְנָא. אֶלָּא בֶּאֱלָהָא דִשְׁמַיָּא.
דְּהוּא אֱלָהָא קְשׁוֹט וְאוֹרַיְתֵהּ קְשׁוֹט וּנְבִיאוֹהִי קְשׁוֹט. וּמַסְגֵּא לְמֶעְבַּד טַבְוָן וּקְשׁוֹט. (בריך שמה)

לא על אדם אני בוטח ולא על הן אלוקים אני סמוך, אלא באלוקי השמים,
שהוא אלוקי אמת ותורתו אמת ונביאיו אמת, ומרבה לעשות טובות ואמת. (תרגום)

מעט וויסקי

לֹא נוֹתַר מִמְּךָ לֹא-כְּלוּם, חָבֵר יָקָר:
לֹא בְּרָכָה וְלֹא בְּשָׂמִים,
לֹא אוּרִים וְלֹא תֻּמִּים,
לֹא עֲבֵרָה וְלֹא עָווֹנוֹת,
לֹא פַּסִים וְלֹא כֻּתֹּנוֹת.
לֹא שְֹרָפִים וְלֹא שְׂרֵפוֹת,
לֹא עִתִּים וְלֹא מַזְמֵרָוֹת,
לֹא רוֹן וְלֹא רוֹמְמוּת,
לֹא אֲהֵבוּךָ וְלֹא עַלְמוֹת.
רַק מְעַט וְוִיסְקִי בְּכוֹס הַתֵּה שֶׁלִּי בַּבֹּקֶר.

וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו–כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא, לוֹ; וְעָשָׂה לוֹ, כְּתֹנֶת פַּסִּים (בראשית ל"ז ג)

שני שירי אביב

בוא האביב (אביב תשע"א)
אביבי לא הציץ מן החלונות
אולי הציץ ומת, לא הציץ ופרח.
כי אם שמר לאחריו כל עוונות
החורף, מי יעמוד כאשר הכפור שרח?

אף כי יחלתי למטר עבות,
צר לי שמיעטת את החמה.
אשבחך, השומע תפילת לבבות
מחזיר הגשם ומשיב הרוח למקומה.

משיב הרוח ומוריד הגשם (מן התפילה)

לרע שעזב (אביב תשע"ב)
עת הזמיר הגיעה,
כן זימרתי את ידִידִי
פצעתי בעוד האביב הפציע.
קום וברח לך דודי.

משגיונות נפשי, קול אייל עורג
הציף ונפגע וברח.
מתְּנוֹשְפַת חזה, הפך חורג
ומש חציו למזרח.

ועתה נסקתי השמיימה, אל ציון עפתי
אודה א-לוה, נפשי מילט
במילים נברא עולם, ובמילים קצפתי
תסובבני סלה, רני פלט.

אתה סתר לי מצר תצרני, רני פלט, תסובבני סלה (תהילים ל"ב, ז')

מעשה הלילה

רק שהלילה לא יגיע,
פן אחרד למראה דמותי.
רוחי החיצונה עם הלבנה תפציע.
התוכל, אזי, לזהות אותי?

לילה, לילה! אל תבוא!
למה עלטה על פני תפלי?
פן אישן, המוות כבר סובב ברחובו,
מי יתן בוקר תחת לילי?

והירח זרח, זולתו-אין עוד.
ואנוכי שד, בעולם מפגיע.
ועל על נזק, למשפט אעמוד.
רק שהבוקר לא יגיע.

 הַבִּיטָה עֲנֵנִי ה' אלקי הָאִירָה עֵינַי, פֶּן-אִישַׁן הַמָּוֶת(תהילים י"ג ד')

(מרץ 2011)

מסטרא לסטרא

הָרוּחַ תְּנַשֵׁב בְּךָ, תַּטֶּה אוֹתְךָ לְסֵירוּגִין
מִסִטְרָא לְסִטְרָא
כְּשִׁכּוֹר תָּנוּעַ, מְדַדֶה וְכוֹשֵׁל רְגָלִים
חָסֵר כִּוּוּן.

כִּי הַמָּקוֹם יִרְחַק מִמְּךָ,
וְהַכִּסֵּא מִמְּךָ יִגְדַּל,
וְעַל כֵּן תַּגְבִּיהַּ טוּס,
מִנֵי שְׁאוֹל.

אֶל מָקוֹם צַלְמָוֶת
אֹפֶל וְלֹא סְדָרִים
שָׁם הֲרֵי קֶרַח
שָׁם יִמְעֲדוּ קַרְסֻלֶּיךָ

כִּי הִנֵּה הָאָרֶץ לָךְ מַהְפֵּכָה,
וְאֵין בְּךָ לֹא חֵפֶץ וּדְמוּת.
הַזֶּה צוּר יַּרְעֶךָּ, אוֹ הָרוּחַ
עַל פָּנֶיךָ מְנַשֶּׁבֶת, מִסִטְרָא לְסִטְרָא.

כסלו תשע"ב

קרמינה בוראנה וסונט ח"י – תרגומים

מתוך החלק השלישי, אם אני לא טועה. קרמינה בוראנה הוא ככל הנראה יצירת השירה החילונית הראשונה שיצאה בלטינית תחת ידיים של נזירים נוצרים. היצירה כוללת כמה חלקים כשכל חלק מתאר משהו אחר – הראשון, לדוגמא, מתאר את ה"פורטונה" – אלת המזל האכזרית. השלישי, מתאר את בוא האביב. הנה הסתיו עבר חלף לו…

כל דבר מלהיטה החמה, טהורה וחביבה,
שוב בה תחזה אדמה, פני ניסן מלהיבה
לאדם אחת הנשמה, החפצה באהבה
וצהלותיה מפעימה, ועל-ידי האל מצטווה.

כל דקדוקי הבריאה שוב נוצרו, הנחגגת באביבה,
ועל כן אבל ובכי נבצרו, כעיר בידי צבא.
נתיבות אשר כבר הוכרו, יראה בראווה.
ומה טובו ומה יקרו, להשיב את אשר שבה.

ארוש נפשי באמונה, לך מתאווה,
כל עצם תאמרנה, וכל ברך משתחווה!
איש ממך לא פנה, אף כי ארץ רחבה,
ובעל אותה כוונה , את הגלגל יסובבה.

(אביב 2009)

"תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ, יִבָּרֵאוּן; וּתְחַדֵּשׁ, פְּנֵי אֲדָמָה." (תהילים ק"ד)

והמקור הלטיני:

Omnia Sol temperat
purus et subtilis;
novo mundo reserat
facies Aprilis,
ad amorem properat
animus herilis,
et iocundis imperat
deus puerilis.

Rerum tanta novitas
in sollemni Vere
et Veris auctoritas
iubet nos gaudere;
vias praebet solitas;
et in tuo Vere
fides est et probitas
tuum retinere.

Ama me fideliter!
fidem meam nota;
de corde totaliter
et ex mente tota
sum praesentialiter
absens in remota.
Quisquis amat taliter,
volvitur in rota.

ואם כבר שירה קלאסית, סונט ח"י של שייקספיר, ואבקש סליחה ומחילה שתירגמתי לגרסא נשית, אף על פי שהסונט נכנב לנער צעיר.

האם אשווך ליום שרב?
הרי ליבבתני ברתי, יותר
ניצני אייר יכופו לרוחות מערב
והקיץ לא לעולם ישאר.

לעיתים עין רקיע מזהירה על המידה,
ולפעמים דוהה גוון ענן זהוב.
וכל חן אחריתו משמידה,
כשהטבע מותיר מסלולי מכאוב.

אך קצך הנצחי לא יתום,
ומעמדו הנאה לא יסולק.
וצלמות על פלאך לא ישטום
בעת שלאורכו הזמן ימתק.

כל עוד אנוש ישום, ועין תחזה,
כל עוד לך חיים, וחי הדבר הזה.

(יוני 2009)

מִי-זֹאת הַנִּשְׁקָפָה, כְּמוֹ-שָׁחַר: יָפָה כַלְּבָנָה, בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה, כַּנִּדְגָּלוֹת. (שיר השירים, ו', י')

והמקור:

Shall I compare thee to a summer's day?
Thou art more lovely and more temperate.
Rough winds do shake the darling buds of May,
And summer's lease hath all too short a date.

Sometime too hot the eye of heaven shines,
And often is his gold complexion dimm'd;
And every fair from fair sometime declines,
By chance or nature's changing course untrimm'd;

But thy eternal summer shall not fade
Nor lose possession of that fair thou ow'st;
Nor shall Death brag thou wander'st in his shade,
When in eternal lines to time thou grow'st:

So long as men can breathe or eyes can see,
So long lives this, and this gives life to thee.

את אשר עבר

חלו בקרבי להבות אש,
יחיל כאבי כמדבר קדש.

ואז, בקול רעש גדול,
אדיר וחזק, עזבתי הכול.

יהי חסדך כאשר יחלתי לָךְ,
שנית טעמי,ותגרשני, ואלַךְ.

אפריל, 2011

 לְדָוִד בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת-טַעְמוֹ, לִפְנֵי אֲבִימֶלֶךְ; וַיְגָרְשֵׁהוּ, וַיֵּלַךְ.(תהילים ל"ד א')

רזים

אהה, אנוכי, לא ידעתי דבר,
וכאילם בלי מילים, כבד פה וכבד לשון.
אל נא תרחק, כי מילותי כמשבר.
את קולך שמעתי, ואחבא כראשון.

מה נמלץ לחכי מראה החידה,
ובתבונה נמלאתי מהגות ליבו.
גם במראה אליו אתוודע,
ואף בחלום אדבר בו.

אקום, אברח, כי הקול דופק.
ואהבה, זאת אמרו, מקלקלת השורה.
ואז על ירכיים אמצאהו סופק,
אריה שאג- מי לא ירא?

מאי 2010

וַיֹּאמֶר, שִׁמְעוּ-נָא דְבָרָי; אִם-יִהְיֶה, נְבִיאֲכֶם ה' בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע, בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר-בּוֹ” (במדבר י"ב)